הם הלכו ליד השדה בשדרה הצמודה לבתי המגורים, השמש השוקעת נצנצה מהגגות מזכירה שתשוב עם שעת התפילות והרחמים. האמא והילדה לא דיברו, רגליהם גמעו את הדרך. לא רחוק משם בנסיעה איטית חזר לו האב אחרי יום ארוך ומתיש של עבודה, גופו היה חזק אך נפשו נשברה. ידו טפטפה על הגהה במחשבות על אימו – בעולם …
יבבית שלי יש חדר, עם פתח לעולם אחר. בעולם האחר אני טיפה יפה יותר וטיפה כובש יותר. בעולם אחר אני טיפה מוצלח יותר וכמעט לא מפחד יותר. שאני יוצא מהחדר, מהעולם האחר. אני מצטער שאני לא טיפה יותר כמו הבחור בחדר האחר.
יש עייפות ששינה שלא תרצה.עייפות עמוקה הדורשת מענה.דופקת, פועמת לא משחררת.לישון היא דורשת. יש עייפות שאת הנשמה עוטפת.לעומק היא דוחפת.בחושך היא זוהרת ואותך היא אוכלת.ממך לא משחררת. שם בחשכה העמוקה.הגוף נכנס לשינה עמוקה.הנשמה לא מוצאת מנוחה בשקר של ההבטחה.ואת הדרך חזרה לעולם לא תמצא.